אוחנה נ' כונס הנכסים עוה"ד רמי בלומנפלד ואח'

החלטה

1.בפני בקשתה של המבקשת, החייבת בתיק הוצל"פ 01-1577-06-2, ליתן לה רשות ערעור על החלטתו מיום 21.11.11 של כב' רשם ההוצל"פ הורוביץ דניאל שקבע את שכרו של כונס הנכסים בסך של 35,000 ₪ (כולל מע"מ), מהנימוקים המפורטים בהחלטה.

בהחלטה זו חזר הרשם על פסיקתו מהחלטה קודמת מיום 24.4.11, וההחלטה נשוא הבקשה ניתנה בעקבות החלטתי מיום 2.10.11 ברע"צ 17248-05-11 כי הוריתי לרשם לנמק את החלטתו בעניין שכרו של הכונס.

2.ערעורה של המבקשת מכוון כנגד שלוש קביעות של הרשם:

א.המבקשת טוענת שאין לשערך את השכר שנפסק עפ"י תקנה 2 לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי הדין וכונסי הנכסים) , התש"ס -2002 ויש לפסוק את סכום הקרן.

ב.באשר לשכ"ט שנפסק מכוח תקנה 4 ולשיטתה הוא הדין לפי תקנה 3, טוענת המבקשת שאין לגזור את השכר מהכספים שהועברו מחברת הביטוח שבטחה את ההלוואה אלא רק מכספים ששולמו בפועל על ידי המבקשת.

ג.בהתחשב בנסיבות המיוחדות יש ליתן הפחתה של השכר בשיעור העולה על השיעור של שלושים אחוז שקבע הרשם בהחלטתו.

3.בתגובתו טוען המשיב כי יש לדחות הבקשה ובאם יחליט ביהמ"ש להתערב בפסיקתו של הרשם, אזי יש להורות על הגדלת שכר הטרחה לסך של 43,036 ₪.

הואיל והמשיב לא הגיש בר"ע מטעמו, הרי שבכל מקרה לא ניתן במסגרת הבר"ע של המבקשת להורות על הגדלת הסכום.

השכר המלא צריך להיות 71,316 ₪ כולל מע"מ, ולפנים משורת הדין הפחית הרשם לסך של 30,172 ₪, לפני מע"מ.

בתגובה דוחה המשיב את כל טענות המבקשת והפרשנות שמנסה ליתן להוראות התקנות, מהנימוקים שפרט בתגובה וסבור שיש לדחות את הבר"ע.

עוד נטען כי התשלומים בוצעו לאחר חלוף 90 ימים ממועד מינוי כונס הנכסים ולכן חלה תקנה 4 ולא תקנה 3.

המשיב מבקש לדחות את הפרשנות המצמצמת שמנסה ליתן המבקשת למקור הפרעון באופן שיוגבל רק לכספים המשולמים ע"י החייב עצמו.

4.לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות והנספחים שהוגשו ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי שאין ליתן רשות ערעור ודינה של הבקשה להדחות.

יש להצטער על כי מטריחה המבקשת את בתי המשפט ואני סבור כי לאחר שניתנו הנימוקים לפסיקה לא היה ראוי להגיש בקשה זו.

לפי תקנה 2 נפסק שכ"ט עו"ד בעד הגשת הבקשה לביצוע משכנתא בשיעור של עשרה אחוז מהחוב שבפיגור. שכ"ט זה יש לשלם בכל מקרה גם אם יום לאחר פתיחת התיק פורע החייב את החוב.

השכר לפי תקנה זו מצטרף בהמשך לשכר נוסף ככל שנמשך הטיפול בתיק, כקבוע בתקנה 3, תקנה 4 ותקנה 5, כאשר שיעור השכר עולה מפעם לפעם הן כדי לתמרץ את החייב להזדרז ולפרוע את חובו והן משום שככל שחולף הזמן גדלה עבודתו של כונס הנכסים.

השכר לפי תקנה 2 נגבה על פי רוב כאשר מסתיים הטיפול בתיק, בעוד השכר עפ"י כ"א מהתקנות האחרות שנפסק עת פרע החייב את החוב נפרע מיד לאחר הפרעון.

מכאן ההבדל היסודי בין תקנה 2 לתקנות האחרות.

תקנה 2 מקנה שכ"ט רק לעורך דין והתקנות האחרות מקנות שכר לכונס נכסים, גם אם אינו עורך דין.